פרק 2:
היה איתה איש בחליפה שלא ראיתי או הכרתי מעולם.
האיש היה די מבוגר עם עיניים חומות שיער שחור עם קצת קרחות וקמטים, ניראה כמו בן 47 בערך.
״אמנדה היית מדהימה! רקדת כל כך מדהים וראו שנהנת״ אביטל אמרה לי, ״ אוי אביטל תודה רבה, אין לך מושג כמה נהנתי. אם זה היה תלוי בי הייתי נשארת שם עוד איזה שעה בערך״ שתינו צחקנו ואז אביטל המשיכה לדבר ״ טוב עכשיו את בטח שואלת מי זה״ אמרה והסתכלה על האיש בחליפה. ״ זה גרשון, הוא המנהל של בית הספר לאומניות בירושלים״ -אני גרה בפתח תקווה אם לא אמרתי- ״הוא ראה אותך במופע ומאוד התעניין בך, ניראה לי שמכאן אני ישתוק וגרשון יסביר לך הכל״
גרשון חשב לרגע והתחיל לדבר. ״טוב אמנדה, כמו שאביטל אמרה אני גרשון אני מנהל את הבית ספר לאומניות בירושלים, יש שם תוכנית לימודים רגילנ ובנוסף לימודי במה, שזה בעצם ריקוד ותיאטרון. זה פנמייה, בבית ספרנו יש את המורים הכי טובים בארץ. טוב עכשיו מספיק לקשקש, נגיע לעניין״ הוא לקח נשימה קצרה והמשיך ״אני ועוד כמה אנשים מההנהלה צפינו במופע והחלטנו שממש נשמח אם תצטרפי בשנה הבאה לבית סיפרנו״ הייתי פשוט המומה, לא האמנתי למה שאני שומעת ״אממ..״ גימגמתי קצת ״אני פשוט לא יודעת מה להגיד, אין לך מושג עד כמה אני מאושרת שאמרת לי את זה, אבל אני צריכה להתעייץ על זה עם ההורים שלי ולקבל החלטה, כי בכל זאת זה בית ספר בירושלים. זה רחוק כל כך מפתח תקווה״ ״או זה בסדר גמור״ אמר גרשון ״יש לך זמן להחליט, יש לך את כל החופש לחשוב על זה.״ הוא נתן לי כרטיס ביקור ואמר ״אם תחליטי שאת מוכנה תתקשרי אליי שבוע לפני תחילת הלימודים ואני אעדכן אותך בהכל.״ ״תודה רבה״ אמרתי ונפרדתי מהם.
הגעתי הבייתה, התקלחתי, אכלתי והלכתי לישון. הייתי פשוט מותשת.
בבוקר שלמחרת סיפרתי להוריי את כל מה שקרה אתמול עם גרשון ואביטל. הוריי לא ידעו מה להגיד, אחרי כמה דק אמא שלי אמרה ״אמנדה מותק, תני לי ולאבא שלך כמה זמן לדון על זה ואז נגיד לך את דעתנו״
אחרי כמה שעות הייתה דפיקה על הדלת בחדרי, ״פתוח״ אמרתי, הוריי נכנסו ואבא התחיל לדבר. ״אמנדה חומד אמא ואני חשבנו בקשר למה שדיברנו מקודם והחלטנו ש..״
המשך יבוא.. פרק 2:
היה איתה איש בחליפה שלא ראיתי או הכרתי מעולם.
האיש היה די מבוגר עם עיניים חומות שיער שחור עם קצת קרחות וקמטים, ניראה כמו בן 47 בערך.
״אמנדה היית מדהימה! רקדת כל כך מדהים וראו שנהנת״ אביטל אמרה לי, ״ אוי אביטל תודה רבה, אין לך מושג כמה נהנתי. אם זה היה תלוי בי הייתי נשארת שם עוד איזה שעה בערך״ שתינו צחקנו ואז אביטל המשיכה לדבר ״ טוב עכשיו את בטח שואלת מי זה״ אמרה והסתכלה על האיש בחליפה. ״ זה גרשון, הוא המנהל של בית הספר לאומניות בירושלים״ -אני גרה בפתח תקווה אם לא אמרתי- ״הוא ראה אותך במופע ומאוד התעניין בך, ניראה לי שמכאן אני ישתוק וגרשון יסביר לך הכל״
גרשון חשב לרגע והתחיל לדבר. ״טוב אמנדה, כמו שאביטל אמרה אני גרשון אני מנהל את הבית ספר לאומניות בירושלים, יש שם תוכנית לימודים רגילנ ובנוסף לימודי במה, שזה בעצם ריקוד ותיאטרון. זה פנמייה, בבית ספרנו יש את המורים הכי טובים בארץ. טוב עכשיו מספיק לקשקש, נגיע לעניין״ הוא לקח נשימה קצרה והמשיך ״אני ועוד כמה אנשים מההנהלה צפינו במופע והחלטנו שממש נשמח אם תצטרפי בשנה הבאה לבית סיפרנו״ הייתי פשוט המומה, לא האמנתי למה שאני שומעת ״אממ..״ גימגמתי קצת ״אני פשוט לא יודעת מה להגיד, אין לך מושג עד כמה אני מאושרת שאמרת לי את זה, אבל אני צריכה להתעייץ על זה עם ההורים שלי ולקבל החלטה, כי בכל זאת זה בית ספר בירושלים. זה רחוק כל כך מפתח תקווה״ ״או זה בסדר גמור״ אמר גרשון ״יש לך זמן להחליט, יש לך את כל החופש לחשוב על זה.״ הוא נתן לי כרטיס ביקור ואמר ״אם תחליטי שאת מוכנה תתקשרי אליי שבוע לפני תחילת הלימודים ואני אעדכן אותך בהכל.״ ״תודה רבה״ אמרתי ונפרדתי מהם.
הגעתי הבייתה, התקלחתי, אכלתי והלכתי לישון. הייתי פשוט מותשת.
בבוקר שלמחרת סיפרתי להוריי את כל מה שקרה אתמול עם גרשון ואביטל. הוריי לא ידעו מה להגיד, אחרי כמה דק אמא שלי אמרה ״אמנדה מותק, תני לי ולאבא שלך כמה זמן לדון על זה ואז נגיד לך את דעתנו״
אחרי כמה שעות הייתה דפיקה על הדלת בחדרי, ״פתוח״ אמרתי, הוריי נכנסו ואבא התחיל לדבר. ״אמנדה חומד אמא ואני חשבנו בקשר למה שדיברנו מקודם והחלטנו ש..״
המשך יבוא.. |